פסק-דין בתיק ת"ק 4443-12-11

1.         התובע, שהיה במשך שנים רבות לקוח של הנתבעת והחזיק בבעלותו 2 קווי טלפון ניידים, הגיש תביעה זו נגד הנתבעת בדרישה לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 10,000 ש"ח, אם כי מהסיפא לכתב התביעה עולה, שבעצם מבקש התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו סך של 3,215 ש"ח, הכולל: סך של 2,088 ש"ח בגין כספים שנגבו ממנו עבור שני המכשירים מיום 5.12.07 ועד 27.2.11 - הכולל הפרש בין מחיר החבילה ובין הסכום ששילם בפועל בסך של 29 ש"ח ולמשך 36 חודשים (הפרש של 1,044 ש"ח עבור כל מכשיר) וכן החזר מלא עבור החיוב הכולל בחודשים דצמבר 2010 ועד פברואר 2011 בסך של 1,127 ש"ח. 

            את הפרש הסכום - בין הסך הנתבע של 10,000 ש"ח ובין הסך של 3,215 ש"ח תבע התובע כפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק שאינו נזק ממון בשיעור שייראה לבית המשפט.

            להצדקת תביעתו, מעלה התובע הטענות העיקריות הבאות:

            א.         א)         ביום 5.12.07 סוכם, שכל אחד משני הקווים ייהנה מהטבה של 175 דקות חינם בכל חודש תמורת תשלום קבוע של 100 ש"ח לחודש - כפוף לתקופת ההתחייבות בת 36 חודשים.

                                    במהלך תקופת ההתחייבות, חויב התובע בסכומים גבוהים יותר מאשר סוכם, מבלי שעבר בפועל את כמות דקות החינם, שניתנו כהטבה ובמקום לחייב בסך של 100 ש"ח לחודש, חויב התובע בסך של 129 ש"ח על כל מכשיר.

                        ב)         במהלך חודש דצמבר 2010, לאחר שקיבל לידיו מכתב מטעם הנתבעת  המודיע לו על סיומה הקרב של העסקה, פנה התובע טלפונית לנתבעת וביקש להפסיק את השירות לאלתר.

                                    עוד מוסיף התובע וטוען, שבמעמד שיחה טלפונית זו, טענה הנתבעת שיהיה על התובע לשלם סכום נוסף עבור אחזקת הקו לתקופה של חצי שנה נוספת, על אף שתקופת ההתחייבות הסתיימה ומחודש דצמבר, המשיכו החיובים להיגבות מחשבונו של התובע מידי חודש בסכום כפול ממה שהיה עד כה עבור אחזקת הקו.

            ב.         א)         התובע נפגע מהודעה הנ"ל של הנתבעת - על גביית הסכום הנוסף -ובעקבות כך, פנה התובע ביום 27.2.11 לתחנת השירות של הנתבעת ודרש להפסיק החיובים וביטול השירותים לאלתר ובמעמד זה גם ניתן לו אישור בכתב בנוגע לביטול הקווים.

                        ב)         למרות החיוב שנגבה ביתר - בניגוד למוסכם - ולמרות אי ביטול המנוי - על אף הודעת התובע ובקשתו לבטל - החלה הנתבעת לחייב התובע בסך של 10 ש"ח לחודש החל מחודש ינואר 2011 בגין קו נוסף - עליו לא היה מנוי כלל.

                                    בחודש אפריל 2011 שלח התובע מכתב התראה לנתבעת בה דרש להשיב לו את כספו ובמכתב תשובה, השיבה הנתבעת, שהתובע אינו זכאי להחזר.

                        ג)          באשר לתשלום הנוסף של 10 ש"ח לחודש, טוענת הנתבעת, שהתובע רכש מכשיר המקושר למנוי שלו תוך הצטרפות לתכנית "פלאפון ללא התחייבות" והיות והתובע השתמש בו בעבר ולא ביקש את ניתוקו, חויב הוא כדין החל מ-1.1.11 בתשלום הנ"ל, מכוח העלאת תעריפים שבוצעה כדין.

                                    בהמשך לפנייתו של התובע בנדון דנן, השיבה לו הנתבעת, שהוא חויב כדין מכוח העלאת תעריפים, אך לפני משורת הדין אף זיכתה אותו ביום 1.6.11 עבור חודשיים חיוב.

2.         הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובע ובין היתר מעלה היא את הטענות העיקריות הבאות:

            א.         ההתקשרות בין הצדדים אכן בוצעה בגין 2 מנויים ובמסגרת התכנית נהנה התובע, בין היתר, מ-175 דקות כלולות תמורת תשלום חודשי קבוע בסך של 99 ש"ח ובתקופת כל תקופת ההתחייבות - של כשלש שנים - לא העלה התובע טענה כלשהי בנדון, שכן הוא חויב כדין והתובע חויב בסך של 99 ש"ח לחודש עד להעלאת תעריפים שבוצעו כדין בין 1.1.09 ולאחר מכן בוצעו שתי העלאות נוספות ב- 1.1.10 ו-1.1.11 והעלאות אלו מוסדרות בסעיף 2 להסכמים החתומים על ידי התובע.

            ב.         הנתבעת מכחישה טענות התובע, על כי פנה במהלך חודש דצמבר 2010 הוא פנה בבקשה לנתק שני המנויים, שכן - לטענתה - הנתבעת לא מצאה כל תיעוד לאימות טענה זו של התובע שבמהלך חודש דצמבר 2010  הוא ביקש לנתק שני המנויים.

                        לטענת הנתבעת, פנה התובע לראשונה בבקשה לנתק 2 המנויים ביום 27.2.11 ובעקבות כך בוצע הניתוק כבר ביום 28.2.11.

                        הנתבעת גם מכחישה טענת התובע, שנאמר לו על ידי שירות לקוחות, שיהיה עליו לשלם סכום נוסף עבור חצי שנה נוספת, שכן לטענת הנתבעת, ההתחייבות של התובע הסתיימה בחודש דצמבר 2010 - כפי שנמסר לו מפורשות ובכתב בחשבוניות החודשיות שנשלחו אליו.

3.         אין חולק בין הצדדים על כי ביום 5.12.07 התקשרו הצדדים בהסכמים לאספקת שירותים עבור 2 מנויים לתקופת התחייבות של 36 חודשים. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם חויב התובע כדין באותם תשלומים הנטענים על ידו, או האם לא הייתה לנתבעת הזכות לגבות מעבר לסכום עליו הוסכם מלכתחילה, קרי סך של 100 ש"ח לחודש.

            עיקר טענותיה של הנתבעת בעניין התשלום הנוסף הוא, שהגדלת הסכומים החודשיים נבעה מהעלאות מחירים בהתאם לסמכות שהייתה לה הן על פי ההסכם עליו חתם התובע והן על פי הוראות משרד התקשורת בדבר העלאת מחירים מפעם בפעם.